שיעור 2
בשיעור הקודם עסקנו בהגדרות השונות של תרבות ובמאפיינים. תהליך
התירבות וכיצד הוא עובר מדור לדור בעזרת החינוך. תחום המחקר של תרבויות באקדמיה,
ובשיטת התצפית המשתתפת ובדוגמאות. השיעור הזה נעסוק בשני צירים מכוננים. הראשון
הוא בין הזר והמוכר. השני בין האוניברסלי והייחודי. קטע מתוך סרט ברקה (1992)
שעוסק בבני האדם ובטבע ברחבי העולם ובקשרים ביניהם. הקטע צולם באי באלי שהוא אי
טרופי באינדונזיה. טקס המכונה מזמור הקוף. על מה חשבתם? מה האסוציאציות שחלפו
בראשכם? פעמים רבות זה אך טבעי שהאסוציאציות יהיו שליליות בפעמים הראשונות שאנו
נתקלים בתרבות זרה. התיוג השלילי נמצא בבסיסה ולידתה של האנתרופולוגיה במאה ה-19.
תחילה חקרו את השבטים האחרים כברברים, "כל מי שאינו יווני", כל מי שדובר
שפה שאינה יוונית ונשמע כמו ברבור. בסוף המאה ה-19 התפתחה מתוך הנחה זו, ולאחר מכן
האנתרופולוגיה התחילה לעסוק בחקר שבטים לא מוכרים כפרימיטיביים, כלומר עברו
התפתחות אך לא התפתחו דיו. תיאוריות אבולוציוניזם התרבותי-
הקבוצות החברתיות ממוקמות על סולם חברתי תרבותי, מחברות לא מפותחות למפותחות. בראש
הסולם התרבות האירופאית המדעית והרציונליות, כל השאר מתפתחות לכיוון זה. אחד
החוקרים הוא ג'מס פרייזר, אנתרופולוג בריטי, מחלוצי המחקר של הדת המגיה והכישוף.
הוא חקר כיצד התפתחה הדת האנושית.
על ציר עם 3 תחנות מרכזיות:
1. שימוש בכשפים על ידי שבטים כדי לשנות סדרי טבע. הצמדת אובייקט
לאובייקט או שימוש בבובת וודו.
2. תחנת האמונה והדת. האדם משתמש בטכניקות שונות כדי לרצות את האלים
כדי לשנות סדרי טבע.
3. תחנת המדע. השלב המדעי הוא ניסיון של האדם לשנות את סדרי הטבע
בעזרת המדע.
אבולוציה על פיו היא כאשר המערב והמדע הם הנקודה המפותחת ביותר, והדת
הוא הפחות מפותח. פרימיטיביות היום היא מילה שאיננה פוליטקלי-קוקרט ופוגענית
ואיננה מצויה בשימוש במדע האנתרופולוגיה. מעבר לכך מחקרים יראו ממצאים שעל
שתרבויות השתמשו בכשפים המאפיינים שלהם אינם שונים מחברות מתקדמות לכאורה, למשל
האמונה באלוהים, שאיננה מתנגשת עם העולם האקדמי או עם הפוליטיקה. אם שני המאפיינים
האלה בכל זאת נמצאים ביחד זה מבטל את הגישה האבולוציונית. מלחמת העולם הראשונה
לאחריה עלו והתפתחו תנועות חברתיות שדגלו בשוויון והקולוניאליזם נעלם לאט לאט, וכך
גם הגישה לתרבויות אחרות גם היא השתנה.
תפיסה אתנו צנטרית- תפיסה ערכית שיפוטית גורסת שתרבות מסוימת עולה על
כל התרבויות האחרות. במחקרים של פרייזר יש תפיסה אירופו צנטרית.
המבט האתנו צנטרי מודגש דרך המאמר של הוראס מיינר על שבט היאקירמא
שממוקם בצפון אפריקה (1976). במאמרו מתאר שבט פרימיטיבי אקזוטי עם התנהגויות
קיצוניות שלא ניתן להבין מה מתרחש שם, עם טקסי גוף שונים ממה שמכיר בחייו. אותו
שבט מתעסק באופן אובססיבי בגוף, למשל הגוף הנשי. הוא גם מתאר אתר של פולחני גוף,
שם בני אדם דוחפים כל מיני אבקות ולעיתים אנשים לא יוצאים בחיים מהאתר הזה.
המקשיבים הם אלו שמנסים להרחיק שדים מראשים של אנשים באמצעות הקשבה. מיינר ניסה להציג
תרבות פרימיטיבית לכאורה אולם זוהי בעצם החברה האמריקאית. מתקני אפייה- מייבשי
השיער, המקשיבים-פסיכולוגים וכן הלאה. כלומר כל תרבות ניתן להתבונן באופן מסוים.
יחסיות תרבותית
השקפה שלפי יש להבין מנקודת מבטו של בני העם ולא מנקודת המבט שלנו.
לכן אנחנו נמנע מלשפוט את אותה תרבות דרך אמות המוסר שלנו אלא דרך אלו של אותה
תרבות עצמה. למשל המשתמשים בפייסבוק, כיצד הם תופסים את חוויותיהם ועולמם, ולא
באמצעות תפיסתנו, אולי אותם מאפיינים שלנו או מאפיינים דומים בהתגלמות חדשה.
כיצד ניתן לחקור את המוכר לנו? הבעיה היא שאנחנו כבר לא שמים לב לשגרת
יומנו. למשל המציאות שלנו לפני הופעת הפלאפונים והמחשבים. מדובר בהתפתחות מאוד
מהירה. כעת המקום שבו אנחנו נמצאים, מתי בפעם האחרונה הסתכלנו על הקירות, על
הסביבה, על התיק שלנו, ועוד. כדי להתחיל ולשים לב אנחנו צריך לבצע תהליך מסוים.
סדרה "מיט דה נייטיבס" באחת מרשתות הטלוויזיה הבריטיות, שהשדר ניגש לבני
השבט טאנה באיים הפסיפיים, שלצורך העריכה גויסו מספר ילידים שלמדו כיצד לצלם
והוצמד להם מתרגם. הם הגיעו לאנגליה והמבט שלהם יכול ללמד הרבה על התרבות המערבית.
אותם ילידים צופים בתרבות האנגלית ובעצם היא זו שהופכת כעת לתרבות הזרה. אפשר
להתחיל לשים לב למאפיינים באמצעות זר שמגיע ושואל שאלות. לדוגמא: אורח מיוון שטייל
ברחבי תל אביב והסב את תשומת הלב לכמות הרובים ברחוב. זה משהו שאנחנו כבר לא שמים
לב אליו. מכאן אפשר להמשיך עוד שאלות למשל מה עומד מאחורי זה. מצד שני אפשר להפוך
את התרבות שלנו לזרה "תהליך הזה" בשאלת שאלות וערעור על מה שנתפס כמובן
מאליו.
אוניברסלי וייחודי
הציר מעלה שאלה ראשונה ומרכזית, מה משותף לכל תרבויות העולם? האם יש
תכונה שאפשר למצוא בכל תרבויות העולם, למשל איסור צח או גילוי אריות, אונס, אלימות
ועוד. האנתרופולוג מורדוק ריכז 79 תכונות שונות וביניהם איסור גילוי אריות וטקסי
לוויה. אולם בכל תרבות טקסי הלוויה מעט שונים. על כן יש קושי להכליל מאפיינים.
בנוסף תרבויות משתנות כל עת. לורה בוהאנן, אנתרופולוגית שחקרה את בני שבט הטיב
בניגריה. היא העלתה טענה נחרצת שכל תרבויות העולם ניתן לכלילן עם מאפיינים אוניברסליים.
היא ביצעה תרגיל וקלחה את היצירה המלט של שייקספיר וטענה שאחרי שתסביר את מהותה
יעריכו אותה גם שם, מכיוון שהיא מכילה טרגדיות ומצבים שנוכחים בכל תרבות. היא
חיכתה לשעת הכושר, והחלה לספר את הסיפור לקבוצת גברים זקנים. היא מצאה קושי לתרגם
את העלילה לשפת הטיב. לאחר מכן נתקלה בבעיה נוספת, היה לה קשה לתרגם רעיונות ואלמנטים
מתוך העלילה של שייקספיר, למשל מלך לצ'יף. זה לא אותו תפקיד, אחריות וציפיות, למשל
למלך יש אישה אחת, ולצ'יף יש יותר מאישה אחת. בעיה נוספת הייתה להסביר על רוח רפאים
עם צל, והם הסבירו שלרוח רפאים אין צל. כך הסיפור הלך לאיבוד, והזקנים פסקו לפניה
כי בפעם אחרת תספר לה מעשיה נוספת והם בתורם יסבירו את משמעותה. מה שאוניברסלי לא
באמת אוניברסלי, ובכל מפגש עם תרבות חדשה ננסה ללמוד עם מאפיינים ייחודיים ולהביט
מנקודת מבטם של הילידים.
פרנץ בועז, חקר את שבטי האסקימואים. חייבים ללמוד תרבות לפי המאפיינים
הייחודיים לה. גישת הפרטיקולריות התרבותית. דוגמה: מנהלים עסקים עם אנשים מתרבויות
אחרות. בכל תרבות ותרבות יש תפיסת זמן אחרת. בישראל ובמערב יש משמעות לכל דקה
ודקה. ביוון יש תחושת זמן אחרת לחלוטין "לאט לאט". התרבו הגרמנית או
האמריקאית מקדשות את הדיוק בזמן. איחור נתפס כעלבון. ביוון לעומת זאת זה ייתפס
אחרת. אנחנו לא יכולים לשפוט בביקורתיות אלא ללמוד זאת כדי להבין. דוגמא נוספת:
בחברה הישראלית מקובל לנעוץ מבט. בסאבוי בניו-יורק זה מתפרש כהטרדה. יש תרבויות
שהמאפיין הייחודי הוא טווח יחסית מצומצם, למשל התרבות הלטינית. אולם בתרבויות הסקנדינביות
המרחק גדול יותר. בישראל עמידה בתור היא סיטואציה נזילה, מגיעים ושואלים מי
האחרון, סומכים על אנשים שישמרו את המקום בעוד והולכים למקום אחר, ועוד.
בארה"ב זה לא נהוג בגלל שיש שם חוקים ברורים לגבי זה. כל תרבות ותרבות היא
בעלת מאפיינים ייחודיות ובנוסף היא משתנה כל עת. לדוגמה: ותכנית הטלוויזיה
"סופר נני" שמדבר על הורות. איבוד הסמכות ההורית לטענתה מתרחשת לאור
מעבר הדורות בעשורים האחרונים בישראל ובמערב. יש יותר מדי חופש לילדים וזה מערער
יחסים וגבולות. הקשר נהיה בעייתי. היא טוענת שהתרבות הישראלית השתנתה ויש כאן
שינוי בתפיסות ערכיות, והתדרדרות. דוגמה
נוספת: בשנות ה-40 היה שכיח לינה משותפת של ילדים בקיבוצים מתוך תפיסת השוויון
וכדי שקבוצות גיל יהיו מחלוקות כראוי. כיום החוויה זוכה לביקורת רבה.
לסיכום:
דיברנו על ציר הזר המוכר. הזר מתייחס לגישת אבולוציוניזם התרבותי. מתרבות לא מפותחת לתרבות מפותחת ומדעית. מושג אתנו צנטריות.
כדאי להימנע מכך ולגשת דרך היחסיות התרבותית, ולא לנסות להשוות באופן ערכי לתרבות
שלנו. אוניברסלי וייחודי. האם יש משהו משותף לתרבויות העולם. החלק הייחודי בציר
מדבר על הפרטיקולריות תרבותית. בשיעורים הבאים נתחיל במסע בהצצה לתרבויות העולם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה