שיעור 4:
היום נעסוק בטקסים ונלמד המשמעות החברתית והתרבותית של טקסים ומה
ביניהם לסמלים. טקסים מופעים אנושיים מבוימים עשירים בקולות צבעים ופעולות
אנושיות.
הקרנבל בברזיל:
אותו קרנבל הוא לא רק חגיגה אלא גם מסרים לחוגגים, משמעויות לסמלי
מפתח בתרבות, סיפורי מיתוסים מדור לדור, מסורת, זהות, מייצרת סמלים שסביבם החוגגים
מתלכדים.
מה בין טקסים מיתוסים וסמלים?
מה הקשר בין הקרנבל בברזיל לבין אי אכילת בשר?
כיצד טקסים משרתים את החברה?
מהו טקס?
הפקה אנושית מבוימת בעלת צורה וסגנון שחוזרת על עצמה ומתרחשת בזמן
ובמיקום ספציפיים. הטקס הוא דרך להביע ערכים ואמונות באמצעות סמלים. הצגת המיתוס.
טקס הוא ביצוע לפי מרשם יודע אך עם מרחב תמרון בתוכו. המיתוס מעביר מסר קוסמולוגי.
העולם האנשים בעולם. לוגיה- השיטה. הסיפור הקוסמולוגי מספר איך החברה אמורה לתפקד.
הסיפור שהחברה מספר לעצמה על עצמה. מה הסדר הנכון. למשל הקהילה היהודית מספרת את
מיתוס יציאת מצרים, שבו בני ישראל יצאו מעבדות לגאולה. מיתוס טרומפלדור וי"א
באדר, שבו הראשון וחבריו בתל חי נלחמו והוא שניות לפני פטירתו אמר את המשפט:"
אין דבר טוב למות בעד ארצנו" לא תמיד המיתוס הוא באמת מה שהתרחש, אבל המיתוס
לפי אופן סיפורו הופך להיות קדוש ומקבל גושפנקא של אמת ויציב. מה שמשנה זה איזה
התרחשות של הטקס מאפשרת את התרחשות של הטקס, ואיזו עוצמה המיתוס רוחש בעזרת סמלים.
הטקס הוא תמיד אלמנט ביצועי, יש לו תבנית מוגדרת ולמרות זאת יש לפעמים מקום לשנות
מעט מהאלמנטים אולם לרוב הם ממש שבלונה, כמו טקסי יום הזיכרון בבתי הספר.
פונקציות חברתיות של טקסים
מאפשרים את הדבק החברתי, להתלכד ביחד בציבוריות, שאנחנו לא לבד
ושייכים לקבוצה מלוכדת. עוד פונקציה היא שחרור של לחצים וערבוב בין קטגוריות
שאח"כ נדע איך להתנהג.
מאפשרים להתמודד עם סיטואציות כמו מוות ומשברים אחרים.
מאפשרים לקבל סטטוס חדש בחברה בה אנחנו חיים.
ביוון הטקס מאפשר את תחושת הביחד ומחזק את הזהות. הזרעים הם סמלים של
זהות.
טקסי חיזוק:
טקסים הנערכים בעת משבר משמעותי בחייה של קבוצה או אדם ומשמשים לחיזוק
הקשרים בין חבריה.
למשל טקס יום הזיכרון, יום שמציין מוות של מאות אלפי חיילים ונפגעי
פעולות איבה.
"טקסים ממלכתיים במדינת ישראל" דון הנדלמן :
המאמר עוסק בטקסי החיזוק בחברה הישראלית סביב שכול ושמחה לאומית.
תיאור טקס פתיחת אירועי יום הזיכרון דרך קליטה חושית- ברחבת הכותל
בירושלים –
איפה זה התרחש? הטקס
מתרחש ברחבת הכותל בירושלים.
תיאור טקס פתיחת אירועי יום העצמאות- רחבת קבר הרצל, הר הרצל
בירושלים. שם קהל דיפלומטים מכל העולם. הכרוז דובר 3 שפות. מאחורי הרחבה קבר הרצל
מאבן בזלת שחור ובאמצע באותיות זהב: הרצל. בטקס 12 סמלים של השבטים ומשואות. דגלי
ישראל וצה"ל.
מרגע שנאמר "תם הטקס" יש סטייה פתאומית בעלילה.
משמעויות:
מדברים על מאבק המזוין של העם היהודי בארץ ישראל בניסיון להשיג חירות
ועצמאות, בחירת מקום לא ברורה מאליה, הכותל המערבי כסמל לאומי ודתי, שבבחינה דתית
קושר להיסטוריה אלפי שנים מאחור, מבחינה לאומית הכותל כסמל מרכזי במלחמת יום העצמאות
ותמונת החיילים עם הכותל בידינו. הסיפורים של מאבק, מיתוס מרכזי, מיתוס האדם
והאדמה, מיתוס שנוכח בעוד תרבויות מערביות, חיבור מיתי בין דמו של האדם והאדמה
שסופגת אותה ובכך מכשירה בעלותו עליה. מיתוס יום הזיכרון שאותם חיילים לא מתו לשווא.
תחושת הליכוד הביחד, משפחת השכול עם האם השכולה, האב והמשפחות, האמירה
התרבותית של המשפחות לא איבדו יקיריהם לשווא.
פתיחת אירועי יום העצמאות:
מעבר חד משכול לשמחה, חיבור מרתק ומיתי בין מוות וחיים, עצב ושמחה.
עוד דבר שבא לידי ביטוי, ריבוי קולות, דעות, ושבטים בתוך תרבות אחת. הטקס מביע את
מדינת היהודים המאוחדת, לא בכדי בחרו במקום קבורתו של הרצל כהוגה הרעיון הציוני.
"אנחנו עם מאוחד, אבל בעצם פלורליסטי עם מוצאים שונים ואפילו כוללים בתוכנו
לא יהודים. למשל אדם בדואי שהדליק את טקס המשואות.
מה שלמדנו הוא שטקסי החיזור מאפשרים לחברה לא רק להרגיש מלוכדת למרות
אירועים טראומטיים, אלא מאפשר בה לספר לעצמנו על עצמנו.
טקסי מעבר:
מושג שהגה ארנולד ואן גנפ אנתרופולוג צרפתי.
טקסי מעבר מאפשרים לאנשים לעבור תקופות מכריעות כמו לידה, נישואין,
מוות.
3 שלבים:
1. ניתוק- הפרט מורחק מן החברה באופן סמלי או ממשי.
2. המעבר- שלב ביניים שאותו אדם או קבוצה נמצאים בבידוד חברתית
של הם נדרשים ללמדו ערכים או פרקטיקות שונות.
3. איחוד- הפרט חוזר לחברה וזוכה בסטטוס חדש.
דוגמה מהאבוריג'נים שבאוסטרליה:
ניתוק- בני נוער מתחילים את
טקס המעבר שלאחריו ישתלבו כבודדים בחברה. הזקנים מחליטים על זמן מוגדר שממנו מתחיל
הטקס.
מעבר - ויקטור טרנר עסק
בטקסי המעבר והקנה 2 מושגים מרכזיים-
שלב לימינלי: לא
נמצאים מש פה וגם לא ממש שם, אלא על הסף, שייכים ולא שייכים. הזמן הזה הוא זמן
אחר, זמן מיתולוגי, זורם אחרת. האדם שנמצא שם, זהותו הקודמת לא קיימת, גם החדשה לא
קיימת. יש לבוש אחיד שמקהה את הבנת המגדר, כולם נראים אותו דבר, כולם שייכים לאותה
דרגה. שלב זה והתהליך של הלמידה וחינוך בו הקבוצות לומדות משמעת, ערכים וסדר
חברתי, עם משמעת קשה ולמידה אינטנסיבית. מרות נוקשה, עונשים קשים, אסור להתנגד
וצריך להראות קבלת מרות. התחושה הקשה מאפשרת לזכור את הערכים והנורמות. הטראומה מאפשרת
לזכור את הערכים והנורמות של החברה. תחושת האיום ואין ייחוד וזהות, יוצרים קהילה
משותפת של אותם בני נוער.
קומייוניטס – קבוצה מאוחדת
של מי שעובר את טקס המעבר ששורת ביניהם אחווה, והם בני אותה דרגה נחותה מול אותה
סמכות של המנהיגים בעלי הכוח והסמכות.
בסוף יש מבחן מעבר שלרוב כולל פגיעה בגוף כמו עקירת שן או ברית מילה.
מי שצולח בהצלחה זוכה להתאחד מחדש עם בני החברה. יש טקס גם.
הם זוכים לסטטוס כאנשים בוגרים בעלי חובות וזכויות.
טקסי אבלות:
גם טקסי מעבר וגם חיזוק. מתלכדים ומתחזקים מול אירוע טראומטי, מצד שני
גם טקס מעבר.
טקסי אבלות ביוון- האושר
של טקסי אבלות הוא בגלל שהמוות נתפס באופן שונה בכל תרבות ותרבות. למשל בוויטנאם
המתים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. ביהדות ובנצרות המוות מנתק את אותו אדם מהחיים,
למעט מקרים הקשורים בגלגלות נשמות.
ביוון יש שלושה שחקנים מרכזיים: המתאבלים, הגופה, והנשמה, לכל שחקן יש תפקיד ומטרה. השאיפה היא
שבסופו של דבר הנשמה של המת תגיע לגן עדן והמתאבלים ישתלבו מחדש בחברה.
שלב הניתוק- פרידה
מגוף המת ולכידות חברתית. כולל פרידה של החברה מגוף המת. כשאדם גוסס וניתן להיפרד
מזמינים כומר שהגוסס יכול להתוודע על מעשיו כדי לנקות את מצפונו לקראת השלב הבא.
לאחר שהאדם מת שוטפים את הגופה, מלבישים בבגדים חדשים ומציבים במרכז הסלון. במשל
הלילה משפחה וחברים נפרדים מהגופה. ידי הגופה משולבות על הבטן ועליהם מניחים
תמונה. האורתודוקסיה היוונית נוהגת להשתמש באיקונות של הנצרות, אנשים שחולפים
מתכופפים ומנשקים את התמונה. אצל היוונים יש אמונה שבעת המוות האדם נופח את נשמתו
דרך 3 נשיפות (הנשמה נמצאת בליבו של האדם).
בבית הקברות הכומר עם סמלים אורתודוקסים מתאר את האדם, לאחר מכן מכסים
את הקבר, נשים בשחור מקוננות שירי קינה. אשת הנפטר תלבש שחורים למשך 5 שנים ולעיתים
כל חייה. גם המשפחה מתנתקת מהחברה בשלב המעבר הלימינלי- ניקיון חטאי המת, טקסים,
משעים טובים ועוד.
מבחן המעבר- לאחר 5
שנים הוצאת העצמות מהקבר ובדיקת הצבע. ככל שזה יותר לבן ונקי זה אומר שטקס המעבר
הצליח והנפטר בדרכו לגן העדן, אם זה לא אז הנפטר כנראה חטא והטקס לא הסתיים,
העצמות מוחזרות למשך שנתיים נוספות בקבר. אם הן לבנות, מוציאים את העצמות, שמים
הקופסא ומניחים בביתן, שם יש מדפי קופסאות עם עצמות בני המשפחה. יש כפרים שיש ביתן
משותף לכל בני הכפר. ברגע שהטקס מסתיים, הנשמה עולה לגן העדן, עצמות הגופה מתאחדות
עם מתי הכפר, והמשפחה חוזרת לחיים הנורמטיביים.
מהו הקרנבל:
פסטיבל תחפושות וריקודים, טקס פומבי, ציבוריות חשובה ביותר. אפשר
למצוא אלמנטים קרקסיים מופגנים ומוחצנים עם ליצנות, חיות וגם אלמנטים ביזריים. זה
מתחיל לרמז את תפקיד הקרנבל. מקורו בנצרות. החיבור יוצר משמעות סילוק הבשר. בנצרות
כארבעים יום לפני הפסחא יש צור מבשר שמתחיל בקרנבל. שם אוכלים הרבה ואחרי זה צמים.
זה מאפשר שחרור לחצים והבהרת גבולות. זה טקס שמאפשר להתפרע ולהוציא התנהגויות שלא
עושים בחיי היום יום. מאפשר במסגרת נורמטיבית לעשות דברים חריגים. מבחינה מינית
ומגדרית- גברים מתחפשים לנשים וההפך, כספית- כולנו שווים, הקרנבל הוא תמונה
קיצונית שמאפשרת הבנת ההתנהגות הנכונה בחיי היום יום בשגרה. בקרנבל יש מצב שנקרה
"לימבו" (אמרת הבגד, הגבול של הבגד) השתמשו בה כדי להבחין את הגבול בין
העדן לבין הגיהינום, הנקודה שבין לבין. הקרנבל הוא ערבוב בין שני עולמות מנוגדים,
נשיות וגבריות, מיניות מופגנת ומרוסנת, עושר ועוני.
יש תקופה בין סוף החורף ולקראת הקיץ חצי מכדור הארץ חוגג קרנבלים,
האלמנטים חוזרים על עצמם.
ההיסטוריה של הקרנבל בברזיל:
מורכב מכל מיני מסורות היסטוריות מהסיפור הברזילאי, קולוניאליזם,
מסורות פגניות לפני הגעת הספרדים והנצרות, סמלים מהנצרות, יש סינקרטיזם (שילוב
בין התרבויות), מיניות מוחצנת- הגוף הנשי שנחגג.
המרדי גראס בלוס אנג'לס:
250 שנה, טקס של החצנת מיניות, חגיגה של מוזיקה וקולות.
פסטיבל השטן בבוליביה:
נחגג בפברואר יש מוטיב חוזר של שטנים ומפלצות, אנשים רצים עם תחפושות
של מפלצות ולהרבה יש אלות מרופדות והם משחקים את השטן ומכים באנשים המתבוננים
ברחובות, והאנשים מקללים אותם, ויש אפשרות לשחק משחק תפקידים פעם כקהל ופעם כשטן.
בפסטיבל יש אלמנטים מהנצרות וגם מאמונות אינדיאניות.
האפוקריאס ביוון:
מאפיינים של חג הפורים, קרנבלים של תחפושות, אנשים מחצינים אלמנטים
החוצה, הרבה הומור, למשל התחפשו לראש ממשלת גרמניה וראש הממשלה שלהם. גם המיניות
והמגדר מופגנים שם. בכפרים מסוימים יש אקט מיני מוחצן (בכפרים הקרובים למקורות),
זה מתאפשר כי בזמן המיתי מותר, אחריו כולם חוז\רים להיות שמרנים.
סיכום:
טקסים הם הפקה אנושית מבוימת, חגיגה של ערכים, משמעויות, סיפורי
מיתוסים, אמונות,
סוגים שונים של טקסים- טקסי חיזוק וטקסי מעבר קרנבל
תגובות
הוסף רשומת תגובה